למה לא להשתמש גם בחיזוקים שליליים?

כשדיברנו על התניה אופרנטית, למדנו כי תדירות התנהגות תלויה בתוצאה שהיא מביאה, לפי הנוסחה הבאה: חיזוקים חיוביים להתנהגות = העלאת תדירות ההתנהגות. אם כן, מדוע אין אנו משתמשים בחיזוקים שליליים על מנת להפחית את תדירות ההתנהגות? מדוע איננו משתמשים בחיזוקים שליליים כאשר הכלב מבצע התנהגויות שאינן רצויות, ממש כמו שאנחנו משתמשים בחיזוקים חיוביים כאשר הכלב מבצע התנהגויות רצויות?

מחקרים מראים כי עונשים או חיזוקים שליליים אחרים אכן מפחיתים את תדירות ביצוע ההתנהגות הבלתי רצויה, אך יש להם תוצאת לוואי מרכזית אחת: לרוב הם מולידים התנהגות בלתי רצויה אחרת. כדי להבין מדוע, בואו נבחן מה קורה כאשר אנחנו נותנים חיזוקים שליליים (למעשה, ענישה) כתגובה על התנהגות בלתי-רצויה.

חיזוקים שליליים מגיעים בדרך כלל לאחר שההתנהגות הבלתי רצויה הסתיימה, ולא במהלכה. כך, הקשר בין העונש לבין ההתנהגות אינו ברור מספיק לכלב, ולפי תפיסתו העונש הופך להיות שרירותי ומקרי. ברגע שהכלב אינו מבין את הקשר הסיבתי בין פעולה שלו לתוצאה, הוא מאבד את היכולת לצפות מה יקרה. כלב כזה יאבד את הביטחון, יהיה מפוחד או מתגונן, ויימנע מלעשות פעולות כלשהן (מכיוון שהוא אינו יודע איזו פעולה תזכה אותו בעונש). בלבול וחוסר וודאות של הכלב יכולים ליצור בעיות התנהגות חדשות, דבר שיוביל לעונשים נוספים, שיובילו לבלבול נוסף – מעגל קסמים אינסופי.

באילוף בקליקר נרצה להתרכז בחיובי ולא בשלילי, כדי לחזק את הקשר ביננו לבין הכלב, לעודד למידה והתלהבות ולבנות ביטחון עצמי.

חזרה לעמוד "על השיטה"

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה